בלי עין הרע - חלק ב

כיצד מתגוננים בני תרבויות שונות מעין הרע?
נהיה זהירים ונדגיש שהמידע מוגש כמידע אינפורמטיבי בלבד, אין בתוכן המאמר משום המלצה על טיפול מסוג כלשהו.

מחבר: מערכת iStrology

הגנות כנגד עין הרע
בין השיטות השונות לטיפול בעין הרע ניתן לראות מוטיב חוזר של תנועות המסמלות הוצאה של משהו מהנפגע, העברת העין הרע מהאדם לחפצים או אל בעלי חיים או חיסול העין בדרך כלשהי כמו שריפה. לקמעות ולטקסים המשמשים להוצאת עין הרע, יש השפעה פסיכולוגית רבה. הנפגע מקבל תשומת לב מיוחדת מקרוביו, ובאמצעות הטקסים הוא "רואה" כיצד מוציאים אותה ממנו, בעוד הקמעות יוצרים תחושה של הגנה וביטחון. 

באפריקה הפחד מפני עין הרע הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות ומהתנהגותם של האנשים. אצל הבושמנים, המכשפים של השבטים ומנהיגיהם הרוחניים נמנעים ממבטיהן של נערות צעירות שהגיעו זה עתה לבגרות. הם נוהגים להגן על עצמם מפני עין הרע באמצעות קמעות העשויים מחתיכות עץ מקושטות.
בחברות רבות באפריקה, בסיס האמונה בעין הרע קשור לאמונה שאנשים מסוימים, ניחנו בכוח על טבעי, הגורם להם להזיק לבעלי חיים ולאנשים, במיוחד לילדים קטנים, שבהם הם מקנאים. כדי למנוע מהילדים להפוך מושא לקנאה מכנים אותם בשמות גנאי, מזניחים את הופעתם ובמקרה של בנים אף מלבישים אותם בבגדי בנות, מאחר שהבנות מוערכות פחות מהבנים והסכנה לקנאה בהן פחותה.

גם בסין נהוג להגן על הילדים מפני עין הרע ע"י כינוי הילד מסכן, מכוער, מקומט ולומר מחמאות הפוכות, כך שבסין, כל הילדים והתינוקות מכוערים, בעוד הזקנות שם, יפהפיות.

במצרים אם מישהו משבח ילד בלי להוסיף את המלים "שהאל ישמור עליו" נהוג לזרוק מלח לתוך אש נגד עין הרע. בכלל, בתרבות האיסלאם במקום לבטא באופן ישיר הערכה, הוקרה או יופי, מקובל לומר מאש'אללה שבתרגום חופשי זה "יהי רצון האל", כנגד עין הרע.

שימוש בחינה משמש כבר אלפי שנים להגנה מפני עין הרע. עדויות לשימוש בחינה נמצאו מימי מצרים העתיקה והשימוש בה היה נפוץ בכל רחבי המזרח התיכון, אפריקה ואסיה. מרכז האירוע בטקסי חינה, הוא צביעת כפות ידיה (ולעתים אף רגליה וצווארה) של הכלה בעיסת החינה. לאחר צביעת הכלה, נוהגים לצבוע גם את ידי החתן ואת ידי חברות הכלה ושאר האורחים. צובעים צורת עיגול, מעין מטבע המסמל הצלחה ופרנסה טובה. לצביעה מייחסים גם הגנה מפני עין הרע.
במקומות מסוימים, שמים לכלה ולכל מי שמעוניין, כחל בעיניים כנגד עין הרע.

כישוף, עין הרע, וריפוי קשורים זה בזה בהרבה מאוד תרבויות. באמריקה הדרומית נוהגים בדרך כלל להפריד בין מכשף (ברוכו) טוב למכשף רע. ברוכו טוב ייקרא "קורנדרה" ובמקרים רבים יוכל גם להטיל כישוף רע ועין רעה. הטיפולים לסילוק עין הרע כוללים טיפול בעלי סרפד, מציצת עין הרע מהחולה, "ניקויים" שונים בעזרת צמחים או בעלי חיים ובמקרים רבים משתמשים בצמחים גורמי הזיות להטלת הכישוף וגם להסרתו.

בני המאיה מייחסים את תחלואיהם למצב של אובדן חלק נשמה או נפילתו בשבי. במקרה של עין הרע, השאמאן, מלפף שלוש אצבעות על מפרק כף ידו או על מרפקו של הנפגע ומקשיב ל"דיבורו של הדם". באופן זה הוא מאבחן את הבעיה שמייסרת את נשמתו ופוגעת בגופו, ולבסוף יערוך את טקס הריפוי. במקרה ומדובר בעין הרע, דרך הטיפול היא להעביר ביצה לא מבושלת מעל הגוף של הקורבן, בכדי שתספוג את הכוח של האדם עם העין הרע. אחר כך שוברים את הביצה לתוך כוס זכוכית והיא נבחנת בקפדנות. מצב החלמון מתאר אם התוקף הוא גבר או אישה.
אם החלמון מופיע עם קרום לבן זה גבר, אם מתגלה על הביצה עין, מדובר באישה.
בטיפול "מתקדם" משתמשים בתרנגולת שתפקידה לספוג מהגוף את הרוחות הרעות, בסופו של הטיפול, נערף ראשה של התרנגולת. הטקס ייחתם ביריקה על פני החולה, יריקה הנחשבת כסגולה להסרת רוחות רעות.

הסנטרייה התגבשה בקובה במהלך המאות ה־16 עד ה־19 בקרב עבדים שחורים שהובאו באותה תקופה מאזור שבט היורובה (Yoruba) בניגריה. העבדים הביאו איתם לקובה את דת היורובה, שהפכה לסנטרייה לאחר ששולבו בתוכה יסודות נוצריים ופגאניים. בטקסי הוצאת עין הרע, הכוהן הסנטורי מכסה את האדם בבד שחור, מתיז בושם ומתופף בטמבורין סביבו. הוא מנפנף מעליו אגוז קוקוס כדי לטהר אותו מהשדים ואחר כך מנפץ את אגוז הקוקוס. אם השברים נופלים על צידם החיצוני - זהו סימן רע. אם הם נופלים על צידם הפנימי, הלבן, זה סימן שהאדם כבר טהור ונקי מהשפעת העין.

הבדוויים מאמינים בשדים, רוחות ומזיקים ומשוכנעים שבכוחה של עין הרע להחליש ואף להשמיד חפץ או אדם עליו היא מופעלת."רופאי האליל" זוכים לכבוד רב בחברה הבדואית. הבדווים דרכם מאמינים שהשדים נכנסים לגופו של אדם שחמדו בגלל יופיו, חכמתו, עושרו, או אושרו, והם מקנאים בו. ישנם מצבים, על פי אמונה זו, שהשדים יכולים להיכנס לגופו של מי שישן בחורבה שהשדים מקננים בה. אדם כזה נקרא "מרכוב" (שהשדים רוכבים עליו). אחת הדרכים לטפל במקרה כזה היא באמצעות קמע, החל בקמע הנושא את שם אללה ופסוקים מהקוראן, וכלה בקמע הנושא נוסחי השבעה עתיקים. יש קמעות עשויים עור ויש העשויים מנחושת, ברזל, עצם, חלוקי נחל או חומרים אחרים.
אצל הבדואים משתמשים גם באבן "שבה", אלום (Alum), המורכבת מגופרת אשלגן וגופרת חמרן. את האבן מניחים באש וכאשר היא מתבקעת היא משנה את צורתה. לשינוי הזה מייחסים הבדווים משמעות מאגית. העין הרעה פוגעת ב"שבה" ומרסקת אותה לאבקה במקום לפגוע באדם.

בהודו מסלקים את עין הרע בעזרת שריפת צ'ילי אדום וקאמפור. בהודו עין הרע, נקראת DRISHTI " (באופן מילולי - מבט) והיא מסולקת באמצעות AARTHI, שזהו טקס ריטואל מסורתי של שבו מבעירים אש קדושה בצלחת ומסובבים אותה מסביב לפרצוף של האדם ממנו מבקשים לשחרר את העין. לפעמים האנשים גם נדרשים לירוק לתוך חופן צ'ילי שיש בצלחת, ואחר כך משליכים אותה אל האש. עבור כלות ותינוקות נהוג להשתמש בתערובת המכילה כורכום כנגד עין הרע. לעיתים קרובות אמהות שמות לילדים כוחל מסביב לעיניים של הילדים בכדי לפגום ביופיים ובכך להקטין את האפשרות שתפגע בהם עין הרע.

בבנגלדש, לעיתים קרובות מציירים לילדים נקודות שחורות וגדולות על המצח, כנגד עין הרע.

באירן, עירק אפגאניסטן, פקיסטאן, לוקחים את זרעי צמח השבר הלבן -Peganum Harmala ושורפים אותם, הם מתפוצצים ברעש ומשחררים עשן ריחני המתנשא מסביב ראשם של אלו שנפגעו מעין הרע. בזמן שזה קורה, מדקלמים תפילה עתיקה שמקורה בפרס העתיקה ומשתמשים בה כנגד עין הרע. חלק מתייחסים לשבירת הזרעים כשבירת הקללה או העין הרע. באירן לפחות, הטקס הריטואלי הזה לפעמים מתבצע במסעדות מסורתיות, לעיני הלקוחות.

ביוון ותורכיה מקובל להשתמש בנאזר (עין כחולה) ולשלב אותה הן כקישוט והן כתכשיט, ניתן לראות את הנאזר כמעט על כל דבר, תינוקות, סוסים, דלתות, מכוניות, על חרטומים של סירות ואוניות ואפילו מטוסים. את העין הכחולה

באיטליה כהגנה מפני עין הרע, נפוץ השימוש ב- ICORNETT, שבאופן מילולי מתורגם ל"קרן קטנה". מדובר בקרן ארוכה וקצת מסובבת, שמזכירה קרן של עז, בדרך כלל היא עשויה מאלמוג אדום או מזהב או כסף ומשמשת בעיקר גברים, כיוון שהיא מסייעת בבעיות אימפוטנציה. נשים משתמשות בקרן כסיכה.

במקסיקו ובמרכז אמריקה, עונדים לתינוקות צמידי קמע להגנה מעין הרע, שנראה כמו עין. אמצעי הגנה נוסף הוא לתת לסובבים לגעת בתינוק; באופן דומה, אדם שלובש פריט או בגד לגרום לקנאה יוכל להציע לאחרים לגעת בפריט וכך לפזר את הקנאה.
 זרע קיטנית חומה וגדולה שדומה לעין, שנקרא OJO DE VENADO ("עין איל "), מושחל על חוט עם גדיל. אפשר להשתמש בזה כצמיד או לתלייה על פני העריסה של התינוק, או במכונית כנגד העין הרע.

עוד דרכים להתמודד עם עין הרע: ללבוש פריט ביגוד הפוך, גם אם הבגד ההפוך אינו בולט לעין, כמו למשל, גופייה או גרב.

מאז ומתמיד היו שהאמינו בכוחו של הרוק נגד כישופים של עין הרע, ונהגו לירוק שלוש פעמים. אנשים שמבצעים עסקה ורוצים שתצליח, יורקים לפני שהם לוחצים ידיים.

טאצ' ווד, אחרי אמירת דברי שבח או מחמאות, יש הנוהגים להקיש בעץ. מקור המנהג בראשית ימי הנצרות. כאשר מישהו חיפש מחסה, היה דופק שלוש פעמים על דלת הכנסייה ומבקש מקלט.

טקס נפוץ להוצאת עין הרע ומקובל מאוד בקרב יוצאי עירק, לוקחים קערה קטנה ושמים בתוכה חתיכת לחם, מעט מלח וסכין, ואוחזים בה מעל ראשו של האדם המטופל. משתמשים בשני כדורי עופרת, זכר ונקבה, ומניחים את שניהם בכף. שמים את הכף מעל להבה וממיסים את הכדורים. כאשר אלו נמסים מעבירים את הכף מעל לראש המטופל שלוש פעמים (אצל יהודים נהוג ללחוש את שמות אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב), ושופכים את העופרת הנוזלית אל תוך הקערה תוך אמירה: "אנפקסט עין אלרעה ("שתתפקע עין הרע").
לאחר שהעופרת קפאה בתוך המים בוחנים אותה היטב, הצורה שמתקבלת מספקת נתונים ביחס לפגיעה.
יש כאלו שעוטפים את שאריות העופרת ומניחים מתחת לכרית של האדם שעבורו נערך הטקס, יש שמבקשים מהאדם להשליך את העופרת במקום רחוק. יש שעם המים שוטפים את הידיים, הרגליים וגם על חזה האדם, ויש כאלו ששופכים את המים בחוץ, לארבעה כיוונים, לארבע רוחות השמים.

במקומות רבים צובעים את פתחי הבית בצבע תכלת-כחול, משתמשים בחמסות או באבן כחלה "כחלה זרקה".

במאמר הבא נבחן כיצד מתייחסת היהדות לנושא, ומהן דרכי ההתגוננות של האמא היהודיה.