שינויים

מחשבות והרהורים

מחבר: דורית בני

2/2/08

למה כל כך קשה איתם? מה במנגנון שלנו גורם לנו להיצמד? בודהה דיבר על no attachment אבל מאיפה זה מגיע הצורך הזה בattachment ? מאיפה מגיע הצורך שלי להיצמד לדברים, גם כשאני יודעת שהם כבר לא משרתים אותי?
אם אני יוצאת מנקודת הנחה שכל דבר שיש לי בחיים הוא פונקציונאלי, אז מה הפונקציה פה? במה הדבר הזה שכביכול לא משרת אותי, כן משרת אותי? ואפילו משרת אותי עד כדי כך, שאסכים להמשיך לשלם את המחיר הגבוהה שאני משלמת בעבורו. בטוח קשור בזה גם הזיכרון, אילולא הוא, לא היה מנגנון שיזכור למה נצמדים. אבל הזיכרון הוא הכלי, האמצעי, מהי המטרה? במה זה משרת אותי?
בוא נראה, כדי להבין את העניין הזה אני חייבת לעבור שלב שלב, ויסלחו לי, האנשים היקרים שבחרו לקרוא את ההירהורון הזה, על כך שאני חייבת לפרק את העניין הזה למרכיביו:

1. מה הם הדברים שאני, דורית נצמדת אליהם?
אני מוצאת עצמי בדרך כלל נצמדת לזיכרונות, לרעיונות, לדעות שלי ולרגשות. בעצם לעיבוד שלי את האירועים, האינטראקציות והרעיונות שפגשתי בדרכי. אני מעבדת אותם שוב ושוב, ואז, תוך כדי הסרט הנע הזה שחוזר על עצמו, משתנים דברים: אני נזכרת בפרטים, מדגישה פרטים מסוימים, מוחקת אחרים שפחות חשובים לי, הרגשות שלי משתנים לכדי מגוון תחושות, ומתורגמים למחשבות שחוזרות על עצמן ומחזקות רושם או למחשבות שמתפתחות ומראות לי עוד כיוונים בסיטואציה. ועל פי זה, ועל פי רעיונות קודמים שכבר גיבשתי לגבי נושאים, אני מגבשת לעצמי דעה, מחשבה, רעיון, מסקנות חדשות שמשפיעות לי על עוד חוויות שמתרחשות, וחוזר חלילה.
נשמע מאוד סכמאטי, אבל ככה עובד אצלי, ונראה לי שגם אצל אחרים, המנגנון.
אבל את המנגנון הזה בי, אני מכירה כבר שנים, אז מה זה עוזר לי? – הלאה:

2. מה הרעיונות האלו נותנים לי?
סיפור. הגדרת עצמי. כאילו יש מין "אני" כזה, מין איזה עמוד (1.64 מטר, ליתר דיוק) שמוגדר כ"אני", והוא מספח אליו, מדביק אליו כל מיני דברים: ביניהם הרעיונות, זיכרונות מהעבר, שאיפות לעתיד, אמונות, סגנון לבוש והתנהלות, דברים שמותר/אסור לעשות או לרצות, וכו' וכו'......
זה מצחיק, כל אחת מהמילים שכתבתי למשל: רעיונות, אמונות, סגנון, מרכיב בתוכו אלפי מאפיינים קטנים, ניואנסים שלנו, שהם כמעט בלתי מורגשים ובלי ספק אוטומטים לנו. בלתי נתפסת כמות הנעלמים במשוואה הזו שאנחנו: אישיות. (בין השאר)
כשביירון קייטי שואלת או מורה לשאול, "מי היית בלי הסיפור שלך?" היא כנראה, לדעתי, מדברת על אותם סיפוחים שכל אחד מאיתנו הדביק לעמוד הפרטי שלו, ושכח שפעם הם ריחפו באוויר, מחכיםלמישהו שילקט אותם.
אני מוגדרת בעיני עצמי מאלפי סיפורים, כל ככך הרבה עד שאת רובם אני בכלל לא זוכרת, אני זוכרת בעיקר את המסקנות שלי לגביהם ואת ההשלכות שיש למסקנות האלו על העמוד שלי: האם הוא יפה בעיני, האם הוא זקוף, האם זה עמוד שאני רוצה או חושבת שאפשר לתת לו לעמוד ליד עמודים אחרים ואם כן, אז איזה עמודים אחרים. וכך אני גם מגדיר את עצמי לאחרים, אני זו שבוחרת אילו סיפורים מתוך אגד הסיפורים שלי אני רוצה לספר לאחרים, למי אני רוצה לספר מה ומתי. כאילו, יש בעמוד אלפי מגרות, בכל מגרה סיפור, ואני, המתבוננת מתוך העמוד, "רוח" העמוד, אם תרצו, פותחת וסוגרת מגירות כרצוני או שלא כרצוני-זו כבר שאלה בפני עצמה.

3. למה אני צריכה סיפור? למה אני צריכה הגדרת עצמי?
זה נותן לי ביטחון. את ההגדרה שלי לעצמי שלי אני כבר מכירה, את השטיקים שיש לי, הרצונות והתגובות. ואפילו חשוב מזה, הרבה יותר חשוב: אני יודעת איך הסביבה מגיבה לעצמי הזה שלי. יש בזה אפילו סוג של מניפולציה. אני עדיין לא מבינה לגמרי איך היא באה לידי ביטוי, אבל היא נמצאת שם. מניפולציה קודם כל על עצמי, כי אני חייבת להאמין לסיפור שלי כדי באמת לפעול על פיו. כמו שאומרים שהשקרנים הכי טובים הם אלו שמאמינים לשקר של עצמם. אני מאמינה לשקר של עצמי. ולמה בעצם? עולה בי פתאום כעס. את מי אני לעזאזל מרמה? אותי? כדי לא להסתכן? כדי לשחק אותה בטוח? כדי לא להיפגע? אני ממילא נפגעת, כל פעם מחדש, כשאני מגבילה אותי. אני אינסופית, טווח התגובות שלי הוא אינסופי ומותאם כל פעם מחדש לסיטואציה, אז למה אני מגבילה את התגובות שלי? למה אני לא נותנת לעצמי לשחק יותר? מי אמר, שהבדיקה שלי את עצמי מול הסביבה, ותגובתה של הסביבה אלי, חייבת להסתיים בסוף היסודי.? אחרי שכבר הגעתי לתגובה ה"רצויה" מצד משפחה, חברים, הורים וכו'? – או, עכשיו מצאתי את המניפולציה.
כאילו בתת המודע שלי יש מערכת היגוי, שקולטת את מי או מה שמולי ומשדרת אותי בהתאם לתוצאה שהרבה פעמים אני אפילו לא יודעת שאליה אני רוצה להגיע. בעצם, אחרי שהפסקתי ללמוד את תגובת הסביבה אלי, עיקר האנרגיה שלי באינטראקציות, מנותבת על דיוק ושימון התשדורת ה"נכונה" בעיני לאותו המצב. עצוב לא?! זה לא משאיר הרבה מקום לאותנטיות - אוף.

4. 4 -זו לא שאלה, יש לי את כל המידע שאני יכולה להתמודד איתו כרגע. 4 זה למצוא משהוא אחר שייתן לי את הביטחון הזה. הוודאות הזו, שאני מסתבר כל כך זקוקה לה עדיין, למרות ההתמודדות איתה ב-7 השנים האחרונות. פעם, מזמן, ביקשתי שיעור בחוסר וודאות מאלוהים. רק לא שיערתי שהשיעור יהיה יסודי כל כך. הוא כנראה לקח את הבקשה ברצינות יתרה-כמו תמיד. אני והפה הגדול שלי.
זה לא שנגמרו השאלות, רחוק מזה, אבל כרגע מה שאני צריכה זה למצוא תחליף דמו לביטחון, שייתן לי את מרווח הנשימה. אז, אולי' אולי בדרך של ה-fake it until you make it אמצא בי שוב את הביטחון לשנות בי קצת את הדברים שאני רוצה. עשיתי את זה כבר פעם פעמיים ושלוש - זה לא נעשה קל יותר אבל זה אפשרי. אני רק צריכה להיזכר, לקחת נשימה ולצלול. אמאל'ה........


דורית
מדריכה ופותחת בקלפים
doritbeni@walla.com

חזרה לעמוד קודםהדפסה

מאמרים נוספים באתר

פאנג שואי: שפת הגוף של הביתשינה וחלומותמה בין מגידי עתידות ויועצים רוחנייםשחזור גלגולים לתיקון הקארמה לסדר את החיים עם פנג שוואי היכן הנשמה התאומה שלי?פנג שוואי מביא צבע לחייך משמעות הפסח על פי הקבלהתטא הילינגנעורי נצח הם אינם אגדה