מחשבות והרהורים
מחבר:
דורית בני
לאן אני הולכת? לאן אני מכוונת, כל כך הרבה תוכניות יש בראש, הוא לא מפסיק לעבוד ואני רצה ורצה מסביב לשעון. לאן אני רצה כל הזמן? מעניין אם זה בכוונה, שהמילה לרצות והמילה לרוץ דומות. מעניין אם מי שהמציא את המילים כיוון לזה. הנה שוב הכוונות: לאן אני מכוונת? לאן אני הולכת?
מה אני רוצה?! איך אגיע אם אני לא יודעת לאן אני הולכת? ממש מלחיץ העניין הזה.
לרצות זה מסוכן. ולא חשוב מה רוצים או למה. לרצות מעצם הרצון, זה לקיחת סיכון. מה אם זה לא יתממש? מה אם למה שרוצים יש מחיר כבר מידי? מה אם בדרך אשכח מי אני? מה אם אנצל כוחי ורצוני לרעה? מה אם אני לא רוצה מהסיבות הנכונות? מה אם לא מגיע לי? מה אם אני חמדנית מדי? מה אם לא מגיע לי? מה אם לא מגיע לי? מה אם לא באמת מגיע לי? מה אם, בזה שאני מקבלת, אני בעצם לוקחת מאחרים? למה שדווקא לי יהיה טוב אם אנשים אחרים קופאים מקור ברחובות? מי אני בכלל שכל זה מגיע לי? אני לא יודעת אם הייתי אלוהים, אם הייתי מסכימה לתת לי את מה שאני מבקשת.
אני מבקשת המון, אני מבקשת את הגדול מכל: אני מבקשת הגשמה, אני מבקשת אהבה אני מבקשת חופש אני מבקשת הבנה. אני מבקשת עוצמה מתוך היותי אני. אני חצופה, כביכול, מבקשת את הדברים הכי טריוויאליים-שכולם רוצים, אבל בעצם את הדברים הכי קשים להשגה. אני לא רק מבקשת להיות מאושרת אלא אני גם מבקשת שבכל פעם שההגדרה שלי לאושר, המרכיבים של עוגת האושר שלי ישתנו, היקום יספק לי בדיוק את מה שיתאים להגדרות שלי, בהתאמה להגדרה, בכל פעם מחדש.
אני צריכה אלוהים במשרה מלאה רק בשבילי. ואני לא יודעת אם היקום מספק תקן למשרה כזו.
פרידה סיפרה לי על שדות השפע, על מין שדות ענקיים שבהם נמצא כל מה שאנחנו רוצים ועל כך שלכל אחד מאיתנו יש כמה חבר'ה נחמדים, שמלקטים לנו את כל מה שנרצה, רק צריך לבקש ספציפית ולדייק בבקשה, אחרת הם לא יבינו אותנו כל כך ונקבל דברים אחרים ממה שהתכווננו. - אני צריכה לשלם שעות נוספות לחברה שמלקטים עבורי, עם כל הבקשות שלי. אחרת הם יקימו איגוד מקצועי לתביעת זכויותיהם, ואז אבוי לנשמתי הצולעת, לחשבון הבנק שלי ולרצונותיי הממומשים והבלתי ממומשים גם יחד.
אם זה כל כך פשוט, ונניח שאני שמה את כל הפחדים שלי בצד, מה כל כך מפריע לי בכל הסיפור הזה?
למה אני במשך שבועיים כבר לא מצליחה לשבת ולכתוב לי מטרות פשוטות? במיוחד כשהן בראש שלי. אני מרגישה אותן מסתובבות ורוחשות, מעלות אדים ומתבשלות.
במובן מסוים, אני כנראה מרגישה שאני מתעסקת בדברים לא לי, כאילו מתערבת בעניינים של היקום שגדולים עלי בכלל בכמה מידות, כי הוא הרי אחראי על התכנונים של מה יהיה כמה למה ואיך.
אבל, שנייה אחרי שאני חושבת את המחשבה הזו, משהו בי מזדקף ואומר: "רגע אבל אם זה כך אז מי אני בכל הסיפור הזה? מה התפקיד שלי פה- להיות מריונטה?! אני לא מוכנה." ואז את משפט ה"אני לא מוכנה" אני מצרפת לשלושה סימנה קריאה גדולים ושולחת בדואר אקספרס ליקום.
כאילו מישהו בכלל שואל אותי.
ושוב הסכיזופרניה הזו שבי אומרת- "בטח ששואלים אותי". במקום הכי עמוק ובסיסי בי אני יודעת שכל פעם שאני שואלת את היקום "מה אתה רוצה ממני?, מה אתה רוצה שאעשה?" אני מכשילה את עצמי.
אני מכשילה את עצמי כי מה שהוא, היקום, רוצה ממני, מתגלם במה שאני רוצה מעצמי, וממנו-מהעולם. התפקיד שלי הוא פשוט לזכך את עצמי ולהתכוונן לעצמי. כל פעם מחדש, כל פעם עוד קצת. כדי לדייק ברצון שלי, ברצון של שנינו יותר ויותר.
אז שוב אני שואלת אותי, מה מפריע לי?
אולי מין תמונה כזו שעולה לי בראש בה אני רואה עצמי עומדת מול היקום עם ידיים פרוסות לרווחה בלי שום רצון משלי, פתוחה לגמרי ליקום, בקבלה מוחלטת של מה שמגיע אלי בחיים. - אחלה רצון בראתי לעצמי: חסר כל אגו, מלא באנושיות ומלא בקבלה עצמית של מי שאני כרגע. צוחק החלק הציני שבי.
האמת היא, שהרצון הכי גדול והכי חזק שלי, הוא להיות בדיוק במקום ההוא, על ראש הצוק, עם ידיים פרוסות לרווחה. יודעת שאין לי שום בעיה לקפוץ ראש לתוך החיים כשהם יקראו לי למטרה שהם יחליטו עליה. ככה, מלאה באמון ובידיעה שכל מה שמגיע אלי ממר יקום הוא מדויק לחלוטין בשבילי.
פעם, תוך כדי טיול בנפאל, הבנתי שאם אני רוצה להיות בזרימה מוחלטת עם היקום אני צריכה להתכוונן למקום בו העולם רוצה דרכי, וכדי שזה יקרה אני קודם כל חייבת להתכוונן פנימה למקום שבי שהכי אותנטי, שהכי הכי רחוק ממה שההתניות שלי רגילות לרצות, או לחשוב שהן רוצות, ולמצוא את מה שהנשמה הספציפית שלי רוצה, ורק אחרי זה, אוכל לוותר על הרצון. העניין הוא שאני לא יכולה לוותר על הרצון עד שלא יהיה לי אחד או אפילו כמה. חייבים שיהיה משהוא כדי שאפשר יהיה לוותר עליו.
אני חושבת שעכשיו אני בשלב של לפתח את הרצון ולפעול כדי להגשים אותו.
עם כל כמה שאני רחוקה מהמצב הזה-של האדם העומד על הצוק ופתוח לעולם - ואני רחוקה ממנו מאוד, טיפין טיפין אני מתקרבת....
כנראה שבדיוק בגלל זה נברא הרצון.
יקום..... חכה לי ..... אני באאאההההההההההההההההה............
דורית
מדריכה ופותחת בקלפים
doritbeni@walla.com