ראש השנה הסינית

מחבר: פרידה אורינגר

ראש השנה הסיני נקרא Chu-Xi שמשמעותו היא ביטול הישן וכניסתו של החדש. שם נוסף הוא Guo-Nian, גואו (הישרדות) ניאן (שנה). האגדה מספרת שחגיגות השנה החדשה החלו כאשר מפלצת, בשם ניאן, טרפה אנשים. יום אחד הופיע זקן סיני חכם ואמר לתושבי המחוז שעל מנת להכניע את המפלצת עליהם לתלות על בחזית הדלתות ובחלונות הבתים ניירות אדומים, להשמיע רעש תופים וכלי נחושת ולהעיף זיקוקין דינור, כל אלו יפחידו את המפלצת וכך יצליחו להרתיע אותה מלחזור.
התושבים עשו כעצת הזקן והצליחו לגרש את המפלצת. חגיגת הניצחון הייתה למסורת שנחגגת מדי שנה, וזה הוא בעצם ראש השנה בסין.

לוח השנה הסיני מאוד דומה ללוח העברי והוא מבוסס על שילוב של השנה הלונארית (ירח) לשנה הסולארית (שמש). הלוח הלונארי מבוסס על 29.5 ימים. כדי להתאימו למסלול השמש מוסיפים חודש שלם שבע פעמים מדי 19 שנים (מה שנחשב אצלנו לשנה מעוברת). כך יוצא שראש השנה נחגג כל פעם בתאריך אחר על פי הלוח הקלנדרי.
ראש השנה הסיני מתחיל עם ירח חסר של היום הראשון בשנה ומסתיים בירח מלא לאחר חמישה עשר יום. לכן ראש השנה הסינית נחגג תמיד בין 20 בינואר עד 20 בפברואר של כל שנה.

ראש השנה הסינית
ההכנות לחג מתחילות כשלושה שבועות מוקדם יותר, וזהי ההכנה לפסטיבל שנמשך 15 ימים.
במהלך שלושת השבועות הללו יש לנקות את הבית, לקשט אותו, לקנות בגדים חדשים ומתנות לבני המשפחה ולהכין הרבה אוכל. (דמיינו את ראש השנה הסיני כמו מעין שילוב של ראש השנה, כיפור, סוכות, פסח ויום העצמאות יחד).
מעבר לכל, המשמעות המקורית של החג קשורה ביבול החקלאי. אלפי שנים עסקה האוכלוסיה בסין בחקלאות. מדי שנה, הייתה הממשלה מפרסמת לוח עבור החקלאים, שהכיל את מידע הנדרש לחקלאי, כגון עונות השנה, תחזית מזג האוויר, זמנים לזריעה וכדומה, כמו גם מתי הזמן לנוח, להתפלל או לחגוג על התוצר. Obviously, farmers know they count on sky for their living.החקלאים שסמכו על השמיים שיביאו להם את התנאים הנדרשים לעיסוקם, גם עשו את ההקשר בין שמיים לדת או לתפילה. וכך נקבע זמן תפילה לאלים להצלחה, עושר, בריאות, חוכמה, קריירה, אריכות ימים, שלום, אושר ורווחה.
ראש השנה הסינית הוא הזמן בו החקלאים חגגו את ההישגים של השנה האחרונה והתפללו עבור מזל טוב לשנה הבאה.
מדובר בחג הסיני החשוב ביותר. זהו חג של איחוד משפחות, ביעור הרע והוא מביא עימו תקווה. הוא נקרא בשפה המקומית "חג האביב", גם אם באותו זמן יש חורף בסין.
הסינים דואגים לבקש סליחה עוד בטרם תיכנס השנה החדשה, בני המשפחה מבקשים סליחה זה מזה, וחברים מברכים איש את רעהו.
שתי ברכות מסורתיות הן: XING NIAN KUAI LE , שמשמעותה היא "שנה חדשה מאושרת" , והשנייה - GONG XI FA CHAI , שמשמעותה היא "מי ייתן ותתעשר השנה".
הבית חייב להיות נקי לפני ערב ראש השנה. קישוט הבית באדום וזהב, המסמלים אושר ועושר. ברכות ייתלו על החלונות ומשקופי הדלתות, מתוך תקווה כי אלי המזל יעמדו לצד בני הבית גם השנה, ועל דלת הכניסה יתלה, לצד הסימן הסיני פו (מזל), ציור של החיה של השנה החדשה. תליית סמל החיה של השנה על דלת הכניסה מזמינה את המזל הטוב להגיע לבית המשפחה.
בשעות הבוקר המוקדמות, מישהו חייב ללכת לשוק הפרחים לקנות פרחים לקישוט הבית ולטקסים. הצבע האדום מבשר טובות בסין ופריחת עץ האפרסק, מאוד פופולרית בסידורי הפרחים.
ראש השנה נחגג כחג משפחתי. בצורתו המסורתית קיימים פולחנים המודים לאלים ומברכים את האבות הקדמונים של המשפחה שהלכו לעולמם. הארוחה המשפחתית נקראת Wei Lu שפירושה מסובים סביב התנור. בדרך זו מכבדים את האיחוד המשפחתי ונותנים כבוד לאבות המשפחה מן העבר ולדורות הקודמים.

מאחורי כל מנה שיש על השולחן קיימת משמעות. הארוחה עשירה מאוד, ומורכבת ממנות רבות. בני משפחה אמורים לאכול קצת מכל מאכל. המנה העיקרית היא תרנגולת, המוגשת שלמה ומסמלת שלמות. אך יש עוד מנות רבות וכך למשל הדג המסמל שפע, האטריות לא חתוכות כסמל לחיים ארוכים, זרעי הלוטוס, כברכה לבנים זכרים, אגוזי הג'ינקו, סמל לממון, אצות ים המסמלות שפע חומרי ועוד. כמובן שמוסיפים לארוחה עוגיות מזל שבתוכן ברכות לשפע ולהצלחה.
במהלך החג כולו, מונחת צלחת של פירות יבשים במרכז השולחן, זהו "מגש האחווה והאחדות" עליו יש דברי מתיקה, עוגיות ופירות מתוקים, שגם הם מסמלים ברכה שונה. המלון המסוכר מסמל צמיחה ובריאות, זרעי מלון, הצבועים בצבע מאכל אדום, מסמלים אושר, שמחה, אמת וכנות, הליצ'י מסמל את אחדות המשפחה, הקומקווט (תפוז סיני) מסמל שפע חומרי,הקוקוס מסמל אחדות והבוטנים מסמלים אריכות ימים.
במקרה ובן משפחה לא הגיע לארוחה, יוצב כיסא ריק מסביב לשולחן, כדי שתוקפן של הברכות הנאמרות יחול גם עליו.
לאחר הארוחה הילדים מקבלים מעטפות אדומות ובהן כסף. אם יש מבני הבית מישהו שנולד עם סמל החיה של השנה הנכנסת, יעניקו לו באותה ארוחה סרט אדום, אותו יענוד במשך השנה כולה, למזל.
אנשים רבים נאספים מחוץ למקדש לאחר ארוחת הערב, כאשר כל אחד רוצה להיות האדם הראשון שיבורך על ידי האל.
בבייג'ינג, בראש השנה זו הפעם היחידה בשנה בה מכים בעזרת גזע עץ עצום בפעמון העתיק מהמאה ה-16, וכך מגרשים את הרוחות הרעות מהשנה הקודמת ומכריזים על כניסת השנה החדשה.
במקדשים רבים מתקיים מדי שנה מרוץ מקל הקטורת. ברגע שדלת המקדש נפתחת, אנשים נכנסים פנימה לזרוק את מקל הקטורת אל מיכל. המנצח מקבל מעטפה אדומה גדולה, אך חשוב מזה, האמונה היא שהוא יהיה בר מזל בשנה הקרובה.
כולם ממתינים לרגע שלפני חצות ואז אוכלים 'ג'יאו דזה', כיסונים ממולאים. אכילתם בשעת חצות, כארוחה אחרונה, מסמלת את התקווה לשגשוג ושפע. נהוג גם להטמין באחד הכיסונים מטבע או סוכריה, שיזכו את הסועד אשר נפלו בחלקו במזל טוב במיוחד במהלך השנה.

האמונות המלוות את ציון השנה החדשה


15 ימים של חגיגות
היום השני של הפסטיבל הוא יום המקודש לגיסים ולחמות, בו נהוג לבקר אותם ולחלוק להם כבוד.
היום השלישי הוא יום ה"כלב האדום", זהו יום בו נהוג לנוח אחרי יומיים של חגיגות, ולהאכיל את כלבי הרחוב.
היום הרביעי הוא יום אל המטבח, או ליתר דיוק התנור.
היום החמישי הוא יום העסקים. זהו יום בו מנקים את הרחובות ובעל חנות מדליק זיקוק אשר מבשר על פתיחת החנות לציבור.
היום השישי הוא יום אל המים הצלולים (אל יום החזיר).
היום השביעי נחשב ליום ההולדת של כולם, וגם בו נהוג לחלק מתנות ומעטפות אדומות לחברים ולקרובים.
היום השמיני יום ההשלמה. אלו אשר לא חזרו ביום החמישי לעבודה חוזרים ביום זה.
היום התשיעי הוא יום הולדתו של קיסר הג'דה, מלך השמים. ובו נהוג לערוך ארוחות גדולות של מאכלים מתוקים, כמו גם עוגות צבים.
היום העשירי הוא יום האוכל, למעשה אוכלים בו את השאריות מהיום הקודם, יום הולדתו של קיסר הג'דה.
היום האחד עשר יום של הפסקה, אין בו אירועים מיוחדים.
היום השנים עשר הוא "יום השלשול". לאחר 11 ימים של אכילת אוכל מטוגן ושמנוני, היום הזה משמש להרגעת הקיבה.
היום השלושה עשר הוא יום השנה למותו של הגנרל קואן יו. זהו יום בו לא מפריזים באוכל וחלק מהאנשים מקפידים להתפלל ולבקש ביטחון, כסף ומזל.
היום הארבעה עשר משמש כולו להכנת פנסים וקישוטים לקראת היום שלמחרת: פסטיבל הפנסים המסורתי, אשר חותם את החגיגות.
היום החמישה עשר הוא יום חגיגות פסטיבל הפנסים. פסטיבל הפנסים הוא מאורע חשוב בפני עצמו. מקור החג לפי האגדה הסינית, הוא מלפני יותר מ-2,000 שנה, אז נחתה ציפור שמימית על הארץ, ונהרגה בידי אדם. כעונש, שלח אל השמים הזועם את שליחיו במטרה לשרוף את הכפר בו נהרגה הציפור. איש חכם בכפר הציע פתרון, והכפר כולו הדליק פנסים, נרות וזיקוקים. כאשר הגיעו השליחים, הסיקו שהכפר כבר בוער ועזבו את המקום, ומאז מדליקים פנסים בכל שנה.
זהו יום בו שוב מתכנסת המשפחה לארוחה נוספת. הפעם אוכלים 'יואן סיאו' - כדורי אורז דביק עגולים וחלקים, הממולאים גרעיני לוטוס מתוק או ממרח שומשום, והמוגשים במים רותחים. הם מסמלים, את חשיבותו של ראש השנה- כתקווה לאחדות ולתחילתה של שנה חלקה ונטולת בעיות.