מכשפה

הרהורים והיבטים אישיים

מחבר: דורית בני

30/9/2007

היום בערב גילי שאל אותי אם אני מכשפה, בפעם הראשונה בחיי אמרתי כן, ללא היסוס וחוסר ביטחון, ללא מלחמה פנימית. ושבריר שנייה לפני שאמרתי כן, עלה בי הקושי המוכר עם הפרשנות שלי למושג מכשפה. רק מה, במקום להסתבך ולהתברבש עם הקושי הזה כמו שאני בדרך כלל עושה הזזתי אותו הצידה במין אסרטיביות עצמית כזו שחדשה לי, (זה היה די נחמד), הישרתי מבט ועניתי.

אז איך קרה שהערב הגבתי אחרת? אולי הפעם שכשגילי שאל אותי "את מכשפה?", השתקפה לי בתמימות, בבהירות שלה ובתנועת הגבות שלו מהות השאלה. גילי שאל אותי לגבי היכולות שלי ולא לגבי האסוציאציות והפחדים שעלו בי בעקבות המילה.

זה נורא מוזר, מילים הן סמלים, סמל, על פי ההגדרה במילון הוא "ייצוג של מושג או כמות כלשהו, כלומר, רעיון, חפץ, איכות וכדומה". בהגדרה שלי, סמל זה דבר שאנו קולטים בחושים (אם שמיעה ואם ראיה), או חווים אותו בחשיבה. כשזה קורה, מיד עולות בראש עשרות מילים נוספות אוטומטית, ומאחר שכל אחת מהמילים החדשות היא סמל בפני עצמה, שוב נפתח צוהר למילים, ואסוציאציות חדשות.
המנגנון השכלי הזה, הוא כמו מין עץ מסועף עם עשרות ענפים: בסיס הגזע שלו הוא הסמל הראשוני שהוצג. הענפים העבים המחוברים לגזע הם המילים האוטומטיות שמתקשרות לסמל הראשוני. ומאחר, שהחשיבה שלנו (לפחות שלי) עובדת על מילים, ושפה זה סך הכול אוסף מילים, (כלומר, הגדרות שתוחמות חפץ או קונספט, ומקובלות על ציבור אנשים), מיד צומחים להם מכל מילה כזו, אסוציאציה כזו, סמל כזה, עוד ענפים. או לחילופין, אם תרצו, עץ חדש לגמרה.
כך, כל פעם מחדש, חוזר חלילה.
כשאני מנסה לדמיין תמונת עץ שיחה בין שני אנשים, מדהימה אותי מורכבותו של התהליך השכלי הכרוך בשיחה פשוטה. בדבר הזה, הכול כך בסיסי, יומיומי והכרחי לצורת החיים שלנו.

אחרי שכולם הלכו, לפני זמן לא רב, ישבתי מול המחשב כי החלטתי שדי, הגיע הזמן להפסיק להתחמק, ואינסטינקטיבית, כמובן, במקום לכתוב את אוסף ההגיגים הזה, התחלתי לשחק סוליטר. (האסרטיביות העצמית החדשה לא עבדה באותו הרגע).
"איך הגדרת את עצמך כמכשפה?!" מוחי הקודח נזף בי. עם כמה שאני נמשכת למושג, אני מפחדת ממנו כשמדובר בי ומעדיפה את המילה קוסמת.
האסוציאציות שלי למילה כישוף, הם מעבר לתמונה השגורה של המכשפה המשייטת לה בשמיים בנינוחות על המטאטא כשמאחוריה תפאורת ירח מלא. אצלי אוטומטית עולות מילים כמו שליטה, ניצול, כוח, אנוכיות, יהירות, טיפשות, טעות ועוד כהנה וכהנה שמות תואר עם קונוטציה שלילית.
אני חושבת שמפחידים אותי בעיקר שני דברים שקשורים בעיני למושג כישוף: 1. שאשתמש לרעה בכוח שניתן לי כי כ"כ קל לעשות את זה, לאו דווקא במובן אסטרלי, אלא אפילו להתנשא מעל מישהו שאני בעמדת כוח יחסית אליו, כמו ילד או עובד שעובד תחתי. 2. שאשתמש ברגישות שלי לעשות מניפולציות על אחרים – שזה בעצם עשיית אקט מודע לצורך שליטה באחר.

לעומת זאת, במילה קסם יש מבחינתי קסם......מייד עולה בי משיכה, ניצוץ בעיניים והרגשת השגחה, התחושה הקשה שבמילה כישוף מתחלפת לי באווריריות , אור כוכבים והרבה רוך, אכפתיות וענווה.
ובכלל, "ממש תיכף, אראה את טינקרבל נוחתת על פרח", אומר החלק הציני שבי, בלעגנות מבודחת.

בכל אופן, אני יושבת מול המחשב ומנסה להבין מה ההבדל בין מכשפה לקוסמת ובין כישוף לקסם מבחינתי . (למרות, שאני חייבת לציין, שמושג המכשפה, בניגוד למושג כישוף, כנראה, מחולק אצלי לשניים: מכשפה טובה ורעה - כמיטב המסורת הקלוקלת שלי של לחלק את העולם לטוב ורע), ועוד, אני מנסה להבין, למה כ"כ מפריע לי מה שמפריע לי בהגדרות שאני לא יודעת כבר הרבה מאוד זמן להגדיר.

ואז הבנתי; כשאני אומרת קוסמת אני מתכוונת למשהי שעוזרת לאנשים לשנות דברים, שהם בחרו לשנות בעצמם ובמצבם, בלבד. ואך ורק כשאותם אנשים מבקשים ממנה לעשות זאת. יותר נכון לומר רק כשמבקשים ממני, ולא דברים שאני סבורה, שאותם אנשים צריכים לשנות, אלא דברים שהם בחרו עבור עצמם,על פי החלטתם.
"אני רוצה לפעול לפי האמונה שכל נשמה יודעת בשביל עצמה מה "טוב" לה, מה המסלול שהיא בוחרת" - אני צריכה להזכיר כל הזמן לחלק היהיר שבי.

מסתבר, שבלי אפילו לתכנן, מיפיתי קצת הערב את גבולות הרצונות, ההתכווננות שלי.
תבורך גילי שעזרת לי להגדיר את הגבול הפנימי שלי. בעצם, תבורך בלי שום קשר לכלום.

שלום, אני דורית ואני קוסמת, מכשפה, מה שתבחרו להגדיר. ההגדרה/הגבול החיצונים כרגע, לי, הם רק סמנתיקה.

דורית

לתגובות: doritbeni@walla.com