בלי עין הרע - חלק ד'

רשימת הסגולות והקמעות כנגד עין הרע ארוכה כאורך הגלות, כל תרבות ומנהגיה. לפניכם אוסף של מעט מהסגולות הנפוצות, ממש על קצה המזלג.

מחבר: מערכת iStrology

מזוזה
מקור המצווה לקביעת מזוזה בפתחי הבית הוא בספר דברים, "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך"
(דברים ו' ט'; דברים י"א כ'). המזוזה נועדה להוות תזכורת על האמונה באל וקיום המצוות, גם ביציאה וגם בכניסה אל הבית. יש הרואים במזוזה סגולה להגנה על הבית ועל המתגוררים בו מפגעים שונים. יש הנוהגים לנשק את המזוזה ביציאתם ובכניסתם לבית.

חמסה
החמסה היא סמל משותף ליהודים ולמוסלמים.יש שמבדילים בין חמסה יהודית לחמסה מוסלמית בכיוון של אצבעותיה, היהודים מפנים את האצבעות כלפי מעלה והמוסלמים כלפי מטה.
קמע החמסה עתיק כנראה עוד יותר מהאיסלם עצמו. יש הטוענים כי מקורו בסמל של אלת הירח טנית מקרתגו שהייתה יריבה קשה של רומא העתיקה עד המאה השנייה לפני הספירה הנוצרית. הסמל המקורי אינו כף יד אלא סכמה של משולש שבסיסו אופקי והוא קטום בחלקו העליון באמצעות קו אופקי ברוחב הבסיס (הידיים) שבצידיו שני קווים אנכיים קצרים (כפות הידיים) ומעליו עיגול קטן כמו ראש.
עם הזמן הורדו הידיים למטה במקביל לגוף ויצרו את האגודל והזרת של החמסה והמשולש הפך לשלוש אצבעות.

החמסה מסמלת את חמשת מצוות האיסלם, חמשת המצוות הם: עליה למכה לפחות פעם אחד בחיים, הכרזה על האיסלם בפומבי, מתן צדקה, שמירת צום הרמאדאן ותפילה שלוש פעמים ביום לכיוון מכה. החמסה באה להזכיר לכל ערבי את חמשת המצוות הללו.
במקור שימשה החמסה כהגנה מפני שדים ורוחות. על פי האמונה המוסלמית לשדים ולרוחות יש נטייה לשכון בבתים ומקומות עזובים, לכן נוהגים המוסלמים לטבול ידם בצבע (בדרך כלל כחול) ולסמן את דלת ביתם בטביעת כף היד, הסימן גורם לשדים להבין שהבית אינו נטוש וחיים בו בני אדם ומונע מהם להיכנס לבית. תפקידה של החמסה מקביל לתפקיד המזוזה ביהדות, שמירה על הבית ועל השוכנים בו.

על פי האיסלם החמסה מכונה"ידה של פטימה". פטימה הייתה בתו היחידה של הנביא מוחמד ואשתו של החליף עלי.
האגדה מספרת שהחליף חזר מהקרבות והביא עימו שבויה יפה כאישה נוספת. בדיוק כאשר הוא הגיע הביתה, הייתה פטימה עסוקה במלאכת הבישול, כשהבחינה ב"אורחת" במהלך נפלה הכף הבוחשת מידה והיא המשיכה בבחישה בתבשיל הלוהט באמצעות ידה, עד אשר בעלה הבחין בכך ואז היא הוציאה את ידה מהתבשיל, מבלי שתחוש בכאב.
כאשר ניכנס החליף עלי להתייחד עם אשתו הטרייה הציצה פטימה מחריץ בתקרה שמעל לחדר וכשראתה את בעלה נוגע באישה החדשה יבבה בקול דק. כאשר בעלה הסב מבטו והבחין בה, היא הניפה את ידה המצולקת ודמעה שירדה מעינה נגעה בגופו וגרמה לו להפסיק את הייחוד. כך מנעה היד של פטימה את הפגיעה בתא המשפחתי, בהרמוניה ובאושר.

כאמור, לא ברור מי היו הראשונים להשתמש בקמע זה, היהודים או המוסלמים. בכל מקרה, היהודים מייחסים אותו ליד אלוקים ורושמים עליו שמות קדושים ובמקרים רבים, את תפילת הדרך או ברכת הבית.

דגים
הדג מייצג את השפע והברכה והוא סימן נוסף חזק מאוד כנגד עין רעה, במיוחד מוכר הציור של חמישה דגים מורכבים במעגל ראש על זנב רעהו.
בספר בראשית יעקב מברך את נכדיו "המלאך הגואל אותי מכל רע, יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותיי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ" (בראשית מ"ח). יש המפרשים שיעקב מביא את דוגמת הדגים דווקא משום שבים המים מכסים את הדגים ולכן אין עין הרע שולטת בהם.

צבע כחול
יש המאמינים שאבנים בצבע כחול - טורקיז הן בעלות יכולת הגנה רבה. הצבע הכחול מסמל את השמיים, לכן בכוחו להגן. מאחר שבארצות המזרח לא נהגו להלביש בנות בבגדים כחולים, השתדלו לענוד להן תכשיטים עם אבנים כחולות.

עין כחולה - עין דג
מקור המנהג בתלמוד. כשם שעין הרע אינה תופסת דגים שנמצאים בתוך המים, כך היא לא תתפוס את מי שברשותו עין של דג.

חינה
על פי האמונה, קיומו של טקס חינה לפני שלב מעבר או שינוי הוא הכרחי ומטרתו לפייס את הרוחות ולהביע משאלה לעתיד טוב.
בטקס חינה שלפני נישואים, הגוון והעומק של צבע החינה וזמן עמידותו נחשב כמבשר על יציבותו של קשר הנישואים בעתיד. בתרבויות שונות מקובל לצייר ציורי חינה על כפות הידיים והרגליים כסמלי הגנה, כך למשל מעטרים את הקרסוליים של נשים בתקופת ההיריון, כדי להגן על האם ועל הילד במהלך הלידה.

שום
ביהדות ידוע השום כחומר המביא אהבה ומוציא קינאה מהלב והוא משמש כאמצעי הגנה מפני עין הרע, שדים ומכשפות. באירופה מקובל היה לתלות זרים של ראשי שום סביב דלת הבית, לשים שן של שום במיטת תינוק וכן לקחת בכיס המעיל שיני שום כהגנה מפני תאונות ושודדי דרכים.

מלח
בעבר היה המלח אמצעי תשלום ומשקלו בכסף היה רב. חשיבות המלח נובעת לא רק מהיכולת שלו להשביח את טעם המזון, אלא גם בגלל היותו חומר משמר. על פי הקבלה מייחסים למלח יכולת של גירוש רוחות רעות ומקובל להביא מלח לבית חדש ולשים מלח במכונית כנגד תאונות דרכים. פיזור מלח סביב הבית ועל המפתן ימנע את כניסתם של מביאי עין הרע. להבדיל, ידוע שאסור לפזר מלח בתוך הבית וכאשר נשפך מלח, זהו סימן למריבות שעתידות לפרוץ (אגב, כאשר זה קורה, יש לשפוך מיד על המלח פלפל שחור).

נתינת צדקה
ביהדות, נתינת צדקה היא מצווה חשובה, וההתייחסויות אליה היא "צדקה תציל ממוות". יש הנוהגים לתת מטבע לצדקה מדי יום ונשים רבות נוהגות לתת צדקה לפני הדלקת נרות שבת.

ספר תהילים
ספר תהילים מכיל בתוכו מזמורי תהילה לאלוהים, ומאחר שמזיקים אינם יכולים לעמוד נגד הקדוש ברוך הוא, הם גם לא יוכלו לעמוד מול המזמורים לתהילתו. פרקי תהילים הנחשבים כמזמורים נגד עין רעה הם ל"א ו- צ"א.

תמונות של צדיקים
בבתים רבים נהוג לתלות תמונות של צדיקים, מתוך אמונה שבסביבתו של הצדיק שורה הברכה, ואפילו אם זו תמונה בלבד.

בן פורת יוסף
יש אומרים "אנא מזרעא דיוסף אתינא (קטינא), דלא שלטא ביה עינא בישא".
כלומר, אני מזרעו של יוסף ולא תשלוט בי עין רעה.
נהוג גם לומר "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, בנות צעדה עלי שור", כהגנה מפני עין הרע. בהקשר זה מסופר בתלמוד על רבי יוחנן שהיה יפה תואר ונהג לשבת בשערי מקום טהרת נשים (מקווה). כששאלו אותו למה הוא יושב שם, אמר: "כשיסתכלו עלי בנות ישראל ייוולדו להם ילדים יפים כמוני". כששאלו אותו חכמים האם אינו פוחד מעין הרע, ענה להם: "אני בא מזרע יוסף שעין הרע לא שולטת בו" (מסכת ברכות, כ').

אגודל בכף היד הנגדית
לפי התלמוד, אדם שחושב שעשו לו עין הרע, צריך לשים את אגודל יד ימינו בתוך כף יד שמאלו, ואת אגודל יד שמאלו בתוך כף יד ימינו, ולומר את שמו של מי שעשה לו עין הרע ואת שם אביו, בתוספת "שבא מזרע יוסף שנגדו אין לעין הרע כוח".

סרט אדום
דרך נוספת להגנה מפני עין הרע היא לקשור סרט אדום על יד שמאל. יש הטוענים שהסרט האדום חייב להיות חוט צמר שהובא ממקום קדוש (כמו הכותל המערבי, קבר רחל או קברי צדיקים), ורצוי גם לקבל את הסרט לאחר מתן צדקה וקבלת ברכה.

קטורת הקטורת היא סגולה כנגד עין הרע. פרט ליהדות גם בתרבויות המזרח הרחוק (הינדואיזם, בודהיזם, ועוד), בנצרות ובתרבות הניו-אייג' הקטורת תפסה מקום חשוב.

פִּיגָם מצוי
הפיגם הוא שיח ירוק-עד, ניתן למצוא אותו גדל באגן המזרחי של הים התיכון, בארץ ניתן למצוא אותו בעיקר בצפון. כל חלקי הצמח מכוסים בבלוטות אשר מכילות שמן אתרי בעל ריח חריף. הפיגם משמש כצמח בושם, תבלין ומרפא.
השימוש בפיגם נעוץ בריחו העז וכן במבנה עליו המסודרים בצורת כף יד – שהיא ה"חמסה". תפקידו לגרש שדים, למנוע פגיעה מעין הרע והוא מהווה סגולה כנגד כל מיני מרעין בישין.
הדעות חלוקות בנוגע לריח הפיגם, האם ריחו נעים או לא, בכל מקרה הוא מסווג כצמח בושם.
שמו המדעי של הפִּיגם המצוי הוא Ruta chalepensis.
השם הערבי של הפיגם הוא פִיגַן הלא-הוא פִי-גִ`ין שפירושו יש (פִי) שטן (ג`ין). השם אצל יהודי תימן – שדאב, שפירושו יש שד.
היותו מגן בפני עין הרע הביא לכך שהמאמינים בכוחו מגדילם ומטפחים אותו בגינות' בדרך כלל בפתח הבית או באדניות על החלונות.
בתרבות יהודי המזרח, ובעיקר אצל יהודי תימן, הפיגם מלווה את האדם מיום לידתו ועד ליום מותו. כאשר נולד תינוק שמים בחיתול שלו עלי פיגם. כך גם בין בגדיו בטקס הברית ואחריו. בטקס החינה מעטרים את לבוש הכלה בעלי פיגם , להגנה מפני עין הרע. גם בתכריכי המת נהגו לשים עלי פיגם, על מנת להגן על המת גם בדרכו האחרונה.

קריסטלים
יש המשתמשים באבנים (קריסטלים) כמגנות מעין רעה. למשל: טורמלין שחור, עין החתול, אמבר (ענבר) המטייט, טורקיז, עין הנמר ועוד.

מדיטציות ודמיון מודרך
נראה שתמיד טוב לעשות מדיטציה, ניתן לכוון אותה לניקוי וטיהור מהשפעות שליליות.


ישנן דרכים נוספות, מנהגים רבים ומגוונים בתחום הסגולות והאמונות, אך נראה שאין כלל מוצלח יותר מזה האומר כי כל אחד ינהג כפי שחפץ ליבו.
נושא העין הרע מרתק מעין כמותו, אך יש בו מעין הטלת אחריות על מה שקורה לנו מחוצה לנו, ואין בו נטילת אחריות על חיינו.
כל שנותר הוא לאחל לקוראינו - האמינו בטוב, אחלו לעצמכם בכל בוקר שהיום הזה יהיה היום הנפלא ביותר בחייכם, והכי חשוב, תחיו את החיים בהנאה, בשמחה ובאהבה.
זכרו שגם המצבים הפחות קלים בחיינו הם הזדמנות ומאפשרים לנו להתעורר, לפעול ולשנות את המצב.